ביקורת ספרטקוס עונה 3 מלחמת הארורים

 ספרטקוס מלחמת הארורים

אני לא יודע מה איתכם אבל אני חיכיתי לעונת ספרטקוס מלחמת הארורים הרבה זמן. ממבט ראשון על העונה שמתי לב שיוצרי הסדרה הלכו על בטוח הם השתמשו במה שעבד להם בעונות הקודמות והלכו צעד אחד קדימה. ניתן היה לראות את זה בנהרות הדם שנשפכו ללא סוף וסצנות המין הנועזות החל מהפרק הראשון בעונה.

הדברים הטובים

הנבל של מלחמת הארורים – קראסוס

בעונה זו קראסוס פשוט עשה בית ספר לצבא העבדים כמעט בכל פינה. וזה היה שינוי מרענן יחסית לעונות הקודמות שנתנו מין תחושה שהעבדים הם אלה שנמצאים בשליטה יחסית על גורלם. מה שהיה נחמד בקראסוס שהוא לא הוצג כנבל, הסיבה היחידה שהוא התקבל כנבל בעיני הצופים היא בגלל שהוא ניצב מול ספרטקוס. קראסוס ביצע כמה מהלכים של נבל טיפוסי במהלך העונה אבל אם מתעלמים מהפרק האחרון קשה להציג את קראסוס כנבל כשנזכרים בנבלים כמו בטיאטוס, טוליוס וגלבר מהעונות הקודמות. למרות שהיו כמה ניסיונות להאניש את בטיטוס ואת גלבר אבל הקהל לא ממש קיבל את זה יפה. ההאנשה של קראסוס התקבלה ביתר קלות אצל הצופה הממוצע, בגלל הרומן שקראסוס ניהל עם השפחה שלו קורי. למרות שבסוף העונה זה לא ממש עזר ופרצופו האמיתי של קראסוס התגלה לעיני כל. קראסוס נחשף כאדם שיעשה הכל ויקריב את כולם כדי להשיג את מה שהוא רוצה יותר מכל – כוח.

יוליוס קיסר

ההצגה הראשונית של יוליוס הייתה מעניינת. טוד לסנס הציג את הדמות האגדית של יוליוס קיסר באופן קצת שונה ממה שתמיד דמיינו אותו. תמיד חשבנו שיוליוס קיסר הוא בן אדם מחושב ורציונאלי אבל יוליוס שראינו בתחילת עונת מלחמת הארורים היה אימפולסיבי, פזיז, חסר שליטה עצמית והיו לו נטיות מיניות קצת מוזרות. מה שיפה בעונה זו של ספרטקוס שדמותו של יוליוס השתנתה והתבגרה ככל שהעונה התקדמה ובסופו של דבר בפרק האחרון של העונה אנחנו מקבלים ניצוצות של הקיסר הראשון של רומא בצלמו ובדמותו של קראסוס עצמו.

טיבריוס

קריסטיאן אנטידורמי עשה עבודה מדהימה בהופעתו בספרטקוס מלחמת הארורים. הסיבה לכך היא שהיה כל כך קל לשנוא את טיבריוס בעונה שזה פשוט בלטי נתפס. כל משפט שיצא מפי הפישר הקטן הזה הציתה אש בצופים כל פעם שראו אותו על מרקע המסך. טיבריוס הצית רצון עז אצל הצופים פשוט לקום ולהוריד לו את הראש עם גרזן ולהאכיל איתו את הכלבים. טיבריוס שקיבל את הכל על מגש של כסף רצה עוד ועוד.

האונס של קורי היה אחד המהלכים האכזריים של טיבריוס בניסיון לפגוע באביו על ההוצאה להורג של חברו. מהלך זה שינה את דמותו של טיבריוס מילד מפונק לאדם מסוכן ובלטי צפוי. עד לפרק 8 במלחמת הארורים טיבריוס שימש כמחליף העונתי של אשור והוא היה טוב בתפקיד זה. החל מהפרק ה – 8 והלאה הקרדיט שטיבריוס קיבל היה עצום

1. טיבריוס השפיל את יוליוס בצורה המבזה ביותר.
2. טיבריוס גרם לפציעתו של אגרון (בזמנו הוטענו לחשוב שהוא הרג את אגרון).
3. טיבריוס פצע אנושות את קריקסוס ובהמשך ערף את ראשו.

זה מובן שהתהילה שטיבריוס קיבל לאחר הניצחונות על אגרון וקריקסוס לא הייתה גרנדיוזית כמו שטיבריוס חשב לעצמו בגלל שבשני ההתמודדויות הוא התגנב מאחור כמו נחש קטן ועשה את המהלך שהביא לנפילת שתי הטיטנים בזמן שגם אגרון וגם קריקסוס התרכזו ביוליוס. עם כל המהלכים המפוקפקים של טיבריוס, זהו עדיין כבוד גדול מידי לפישר הקטן הזה לנצח שתי אגדות מהלכות כמו אגרון וקריקסוס. סופו של טיבריוס היה הכרחי אבל במתכונתו הנוכחית הוא התאפיין כפספוס אחד גדול והיה צריך להיעשות כמוות אכזרי ומהנה הרבה יותר מאיך שזה נעשה בסדרה.

טיבריוס נגד יוליוס

המאבק הגלוי והחבוי בין 2 הדמויות היה מרגע כניסתו של יוליוס לווילה של קראסוס. ככל שהעונה התקדמה ראינו את ההתקוטטויות הרבות בין 2 הדמויות. זה התחיל בהעלבות הדדיות. המשיך בחגיגה לכבודו של יוליוס, שם משהו השתנה והמאבק בין השניים עלה מדרגה. טיבריוס שיחרר את דונר כדי להשפיל את יוליוס, מהלך טוב על הנייר אבל יוליוס הצליח להתגבר על דונר הפצוע והצליח לנצל את המהלך לטובתו. המאורעות שהתחוללו בפרק 8 בין יוליוס לטיבריוס השאירו את הצופים פעורי פה. לצערו של טיבריוס יוליוס הצליח לחזור לעניינים ולנקום בטיבריוס סופית.

ליאם מקינטייר כספרטקוס

האמת שבתחילת הביקורת על מלחמת הארורים לא שארתי לעצמי לשים את הפרגרף הזה כאן. אבל אז קלטתי משהו: ליאם מקינטייר לא היה כל כך רע כספרטקוס בעונה זו, היו כמה בעיות איתו בעונת הנקמה (עונה שעברה) אבל בעיות אלה לא הורגשו כל כך העונה. ובסה"כ לליאם הייתה הופעה די טובה העונה ולמדנו לאהוב אותו כספרטקוס החדש.

השינוי שעברה ליאטה

מתחילת העונה לא ממש הבנתי מה תפקידה של ליאטה בעונה זו, ולא הבנתי למה היא תופסת כל כך הרבה זמן מסך. רק לאחר שקראסוס מכר אותה כשפחה להרקליו הבנתי את מה שיוצרי הסדרה רצו להגיד. רק לאחר שגניקוס הרג את כל שודדי הים ליאטה באמת הבינה את הצרה הצרורה שבה היא נמצאת וזה עשה את כל הסצנה לאחת הסצנות החזקות בעונה זו.

הדברים הרעים

הפילוג בין ספרטקוס לקריקסוס ומותו של קריקסוס

חייבים לתת קרדיט לכותבים הראשיים של הסדרה. הפיצול בין ספרטקוס לקריקסוס היה ידוע לכל אחד בעל ידע מינימאלי בהיסטוריה הרומית. כולם ידעו שזה הולך לקרות, רק לא ידעו איך ומתי. הרמזים היו שם והם נשתלו ביסודיות מתחילת העונה וזה נראה נהדר על המסך. עונה זו נתנה הרגשה שקריקסוס יתנתק מספרטקוס הרבה יותר מוקדם מפרק 8 אבל איכשהו הם הצליחו לשרוד אחד את השני במשך 8 פרקים. כשקריקסוס באמת התנתק מספרטקוס המהלך הרגיש כמשהו מזורז ולא טבעי, ולא היה לקריקסוס מספיק זמן כדי לעשות את ריצת הסולו שלו למוות הבלטי נמנע.

נאיביה

אני לא יודע מה זה בדיוק עם השחקנית החדשה שמשחקת את נאיביה אבל היא פשוט עולה לי על העצבים. במהלך העונה הבחורה פשוט יצאה משליטה: היא הרגה את החבר הרומי של גניקוס ללא כל סיבה, וחבל כי הבחור היה די מצחיק. כשהשניים נלחמו התפללתי שיגעל אותי מייסורי נאיביה והוא יהרוג אותה סוף סוף. כשגניקוס התעמת איתה חשבתי הנה זה בא והיא הולכת לסיים את הקרירה שלה פה ועכשיו. העובדה שדמותה שרדה יותר זמן מקריקסוס מאוד מעליבה. מה שמעניין הוא, אחרי פטירתו של קריקסוס היא הייתה הרבה יותר נסבלת.

כל הקטע ההומוסקסואלי

בפרק הראשון מיד אחרי האורגיה הכיפית של גניקוס יוצרי הסדרה עשו מהלך קיצוני של 180 מעלות ועברו לקטע סקס הומוסקסואלי. אני מצטער אבל זה פשוט נעשה בטעם רע, אסור לעשות דברים כאלה ללא התראה מוקדמת, אפילו לא הספקתי לסגור את העיניים כי הייתי מרוכז בסצנה הקודמת.

ספרטקוס מלחמת הארורים פרק 10

הפרק האחרון בסדרה היה מאוד עוצמתי ומאוד אכזרי באותה המידה. כולנו ידענו מה בדיוק הולך לקרות אבל ככל שהפרק התקדם וראינו את כל הדמויות האהובות עלינו מתות בדרכים האכזריות (והיצירתיות) ביותר, פחדנו שהנורא מכל עוד לפנינו. לא רצינו לראות את ספרטקוס מת.

במהלך התנהלות הקרב בין ספרטקוס לקראסוס ניתן היה להבחין שספרטאקוס פצוע, וזה פתח את האפשרות: שיכול מאוד להיות שקראסוס באמת הולך להרוג את ספרטאקוס. ברגע שקראסוס תפס את החרב בידיו כל מיני מחשבות עברו לנו בראש והרגשנו שהסוף הבלטי נמנע קרב. 3 הכידונים נראו בהתחלה כמין אוברקיל הכרחי .אבל ככל שעברו הדקות למדנו להעריך את הסוף הזה. לא משנה איך זה היה נגמר היינו מרגישים מדוכדכים עם סוף הסאגה.

דבר נוסף שחייבים להדגיש זה הכתוביות / תמונות והמוזיקה בסוף הסדרה. אני מודה שהזלתי כמה דמעות במהלך הצפייה בכל הדמויות האדירות להם נחשפנו בסדרת מופת זו. זה גורם לך לחשוב ולהעריך כמה טובה הסדרה באמת. הכתוביות גרמו לנו להיזכר בכל הדמויות שהיו ונהרגו בסדרה, לא משנה אם היו אלה העבדים או הרומאים. כשכל אחד מהם מת הרגשנו משהו כלפיהם. זה כל כך ייחודי לסדרה בעלת כל כך הרבה סצנות דם, אלימות ומין.