ביקורת המטרה: הבית הלבן
המטרה: הבית הלבן - מומלץ בהחלט
לפני הצפייה בסרט לא היו לי איזה שהם ציפיות מיוחדות. האמת היא שאפילו לא ידעתי על מה בכלל מדובר. ידעתי ש ג'רארד באטלר מופיע בתפקיד הראשי וזאת היתה הסיבה היחידה בגללה החלטתי לראות את הסרט. שמחתי לראות בסרט גם את אהרון אקהרט בתפקיד הנשיא.
הסרט עצמו היה די מבדר, ללא רגע דל. וזה פלוס די גדול יחסית לכל שאר סרטי פעולה מהם משתעממים אחרי 20 דקות בגלל חוסר האיזון בין הדיאלוגים חסרי תוכן ובין סצנות האקשן. המטרה: הבית הלבן לא נופל בקטגוריה זו. היה בו מספיק אקשן איכותי, הדיאלוגים לא נגררו ומינונן היה סביר.
הסצנה בה הקוריאנים משתלטים על הבית הלבן הייתה פשוט עוצרת נשימה, כל מהלך שהאמריקאים ניסו לבצע הקוריאנים פשוט קיצצו אותם בברכיים וכשהסצנה הסתיימה הצופה נשאר פעור פה והדבר היחיד שניתן היה לומר זה "וואו". הסצנה עצמה הייתה די ארוכה והבמאי הצליח לשמור את המתח לכל אורכה, משימה די קשה בהחלט. מה שיפה בכל הסצנה היה ברגע שהצופה חשב לעצמו "זה היה ממש מגניב, אין מצב שיפתיעו אותי לטובה בהמשך" ואז לפתע מופיעות המשאיות הענקיות עם תת המקלעים שפשוט מנקים את שדה הקרב לטובת הטרוריסטים ומכניסים את האמריקאים לבעיה די גדולה.
קשה להאמין שהמטרה: הבית הלבן הוא אחד הסרטים היותר אלימים שראיתי השנה. הרגו פה כל כך הרבה אנשים שזה פשוט היה הזוי. לא משנה אם היו אלה שוטרים, אזרחים, חיילים, פוליטיקאים או אפילו הקוריאנים. חתכו בסרט אנשים עם סכינים, ירו לאנשים בראש מטווח אפס אבל עם כל זה הסרט התנהל באווירה די קלילה וכל ההרג לא היה כל כך מורגש לעין הבלטי מזוינת. קשה היה להתעלם מהעובדה שבאטלר חיסל חצי מצבא הקוריאנים בעצמו בדרכים שונות ומשונות אבל יותר מכל הוא חיסל אותם בדרכים מבדרות.
כמה שזה ישמע מוזר, אבל העובדה שצבא איש אחד של באטלר חיסל את רוב הקוריאנים במו ידיו נראה די אמין. ועל זה מגיע לג'רארד באטלר כל הכבוד הוא מצליח די יפה בסרטי אקשן מהסוג של המטרה: הבית הלבן. מצד שני נוצרה ההרגשה שאהרון אקהרט די בוזבז בסרט ולא עשה שום דבר משמעותי. בתחילת הסרט בזמן סצנת האגרוף נוצרה הרגשה שיהיה בסרט משהו מעניין בין באטלר לאקהרט אבל בזמן שבאטלר פירק לקוריאנים את הצורה אקהרט הוגבל ולא עשה שום דבר משמעותי חוץ מלשמש שק אגרוף לקוריאנים המשועממים.
בסך הכול הסרט הוא מאוד מבדר אני יודע שאני נהניתי ואני ממליץ אותו לכל חובב אקשן שאוהב יריות ומכות, יש אותם בשפע בהמטרה: הבית הלבן.
הסרט עצמו היה די מבדר, ללא רגע דל. וזה פלוס די גדול יחסית לכל שאר סרטי פעולה מהם משתעממים אחרי 20 דקות בגלל חוסר האיזון בין הדיאלוגים חסרי תוכן ובין סצנות האקשן. המטרה: הבית הלבן לא נופל בקטגוריה זו. היה בו מספיק אקשן איכותי, הדיאלוגים לא נגררו ומינונן היה סביר.
הסצנה בה הקוריאנים משתלטים על הבית הלבן הייתה פשוט עוצרת נשימה, כל מהלך שהאמריקאים ניסו לבצע הקוריאנים פשוט קיצצו אותם בברכיים וכשהסצנה הסתיימה הצופה נשאר פעור פה והדבר היחיד שניתן היה לומר זה "וואו". הסצנה עצמה הייתה די ארוכה והבמאי הצליח לשמור את המתח לכל אורכה, משימה די קשה בהחלט. מה שיפה בכל הסצנה היה ברגע שהצופה חשב לעצמו "זה היה ממש מגניב, אין מצב שיפתיעו אותי לטובה בהמשך" ואז לפתע מופיעות המשאיות הענקיות עם תת המקלעים שפשוט מנקים את שדה הקרב לטובת הטרוריסטים ומכניסים את האמריקאים לבעיה די גדולה.
קשה להאמין שהמטרה: הבית הלבן הוא אחד הסרטים היותר אלימים שראיתי השנה. הרגו פה כל כך הרבה אנשים שזה פשוט היה הזוי. לא משנה אם היו אלה שוטרים, אזרחים, חיילים, פוליטיקאים או אפילו הקוריאנים. חתכו בסרט אנשים עם סכינים, ירו לאנשים בראש מטווח אפס אבל עם כל זה הסרט התנהל באווירה די קלילה וכל ההרג לא היה כל כך מורגש לעין הבלטי מזוינת. קשה היה להתעלם מהעובדה שבאטלר חיסל חצי מצבא הקוריאנים בעצמו בדרכים שונות ומשונות אבל יותר מכל הוא חיסל אותם בדרכים מבדרות.
כמה שזה ישמע מוזר, אבל העובדה שצבא איש אחד של באטלר חיסל את רוב הקוריאנים במו ידיו נראה די אמין. ועל זה מגיע לג'רארד באטלר כל הכבוד הוא מצליח די יפה בסרטי אקשן מהסוג של המטרה: הבית הלבן. מצד שני נוצרה ההרגשה שאהרון אקהרט די בוזבז בסרט ולא עשה שום דבר משמעותי. בתחילת הסרט בזמן סצנת האגרוף נוצרה הרגשה שיהיה בסרט משהו מעניין בין באטלר לאקהרט אבל בזמן שבאטלר פירק לקוריאנים את הצורה אקהרט הוגבל ולא עשה שום דבר משמעותי חוץ מלשמש שק אגרוף לקוריאנים המשועממים.
בסך הכול הסרט הוא מאוד מבדר אני יודע שאני נהניתי ואני ממליץ אותו לכל חובב אקשן שאוהב יריות ומכות, יש אותם בשפע בהמטרה: הבית הלבן.
תגובות