ביקורת סדרת התנגדות עונה 1
התנגדות עונה 1
במבט ראשון הסדרה נראתה די מעניינת, וכביכול ערוץ המדע בדיוני Syfy סוף סוף הצליח למצוא את הנוסחה המנצחת כדי ליצור סדרה ראויה שתוכל לרוץ תקופה סבירה ללא סכנת ביטול אחרי עונה אחת בלבד. מיד מההתחלה ניתן היה לזהות את הדמויות הסטריאוטיפיות הרגילות של הסדרות האמריקאיות ופה לא קיבלנו בשורה חדשה, המשחק של רוב השחקנים לא היה משהו ששווה התייחסות. וזה די מפתיע ששחקנים כל כך מנוסים נותנים תצוגת משחק כל כך חלשה. היו רגעים שהסדרה פשוט נראתה די טראשית וחסרת כל ערך מוסף אבל היו להתנגדות דברים חיוביים שסך הכול גרמו לי לרצות לצפות בכל פרקי העונה הראשונה.
אני לא זוכר בדיוק איך גיליתי את הסדרה, אולי זה העולם הפוסט אפוקליפטי (איך אפשר להגיד לא לזה?), סוגים שונים ומשונים של חייזרים או אולי בגלל שזיהיתי כמה פרצופים מוכרים בצוות השחקנים של התנגדות כמו: גרנט בולר מדם אמיתי, ג'ולי בנז וג'יימי מורי מדקסטר ומספרטקוס וטוני קורן מסרטי מלחמת האופל.
כל פרק של התנגדות עומד בפני עצמו עם כיוון עלילתי ייחודי לפרק. כאשר ברקע ישנם עלילות משנה המתרכזות בדמויות הראשיות. כשכל מה שמחבר את אוסף האירועים זה המסתורין סביב עתידה של העיירה התנגדות.
שני הנבלים של הסדרה הם אלו שתפסו את העין בגלל העבודה הנהדרת שהם עשו בעונתה הראשונה של התנגדות. לטוני קורן כמו גם לג'יימי מורי יש ניסיון מאוד גדול ואשיר בתפקידי הנבלים. בהתנגדות כל אחד מהם מצא דרך להשלים את השני ע"י יצירת זוג הנבלים היותר מעניינים כיום על המרקע. בזמן שדמותו של דאטאק טאר מאופיינת ע"י פזיזותו, אופיו הצפוי והנפיץ ובגדול חסר שליטה עצמית. סטאהמה משלימה את דאטאק ע"י הרוגע, הרציונל והיצירתיות שלה בתכנון הפגיע בכל מי שיוצא נגד משפחתה.
משהו מעניין ששמתי לב לקראת סופה של העונה הראשונה. כל ההתנהלות של אירועי הסדרה התחילה לשעמם איפה שהוא באמצע והסדרה נתנה הרגשה שהיא מעבדת גובה. וזה לא משהו חדש בסדרות מדע בדיוני. אבל הפטרון של יוצרי התנגדות היה זה שהפתיע אותי ופטרון מסוג זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. שמים את מיה קירשנר וג'יימי מורי באווירה רומנטית, נותנים לשתי היפיפיות האלה להשתעשע עם כמה נשיקות ואיזה פלא הכול נראה וורוד שוב. זה מדהים עד כמה הטריק הזה לא מתישן ועובד כל פעם מחדש.
בשורה התחתונה למרות הפגמים הרבים בעונתה הראשונה, התנגדות היא סדרה מהנה שרוב צופיה נהנו ממנה. הסדרה לא הייתה מחודשת לעונה השנייה אם הצופים לא היו נהנים מהתנגדות.
אני לא זוכר בדיוק איך גיליתי את הסדרה, אולי זה העולם הפוסט אפוקליפטי (איך אפשר להגיד לא לזה?), סוגים שונים ומשונים של חייזרים או אולי בגלל שזיהיתי כמה פרצופים מוכרים בצוות השחקנים של התנגדות כמו: גרנט בולר מדם אמיתי, ג'ולי בנז וג'יימי מורי מדקסטר ומספרטקוס וטוני קורן מסרטי מלחמת האופל.
כל פרק של התנגדות עומד בפני עצמו עם כיוון עלילתי ייחודי לפרק. כאשר ברקע ישנם עלילות משנה המתרכזות בדמויות הראשיות. כשכל מה שמחבר את אוסף האירועים זה המסתורין סביב עתידה של העיירה התנגדות.
שני הנבלים של הסדרה הם אלו שתפסו את העין בגלל העבודה הנהדרת שהם עשו בעונתה הראשונה של התנגדות. לטוני קורן כמו גם לג'יימי מורי יש ניסיון מאוד גדול ואשיר בתפקידי הנבלים. בהתנגדות כל אחד מהם מצא דרך להשלים את השני ע"י יצירת זוג הנבלים היותר מעניינים כיום על המרקע. בזמן שדמותו של דאטאק טאר מאופיינת ע"י פזיזותו, אופיו הצפוי והנפיץ ובגדול חסר שליטה עצמית. סטאהמה משלימה את דאטאק ע"י הרוגע, הרציונל והיצירתיות שלה בתכנון הפגיע בכל מי שיוצא נגד משפחתה.
משהו מעניין ששמתי לב לקראת סופה של העונה הראשונה. כל ההתנהלות של אירועי הסדרה התחילה לשעמם איפה שהוא באמצע והסדרה נתנה הרגשה שהיא מעבדת גובה. וזה לא משהו חדש בסדרות מדע בדיוני. אבל הפטרון של יוצרי התנגדות היה זה שהפתיע אותי ופטרון מסוג זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. שמים את מיה קירשנר וג'יימי מורי באווירה רומנטית, נותנים לשתי היפיפיות האלה להשתעשע עם כמה נשיקות ואיזה פלא הכול נראה וורוד שוב. זה מדהים עד כמה הטריק הזה לא מתישן ועובד כל פעם מחדש.
בשורה התחתונה למרות הפגמים הרבים בעונתה הראשונה, התנגדות היא סדרה מהנה שרוב צופיה נהנו ממנה. הסדרה לא הייתה מחודשת לעונה השנייה אם הצופים לא היו נהנים מהתנגדות.
תגובות