ביקורת 50 גוונים של אפור


50 גוונים של ייאוש

אז... יצא טריילר לסרט ההמשך של 50 גוונים של אפור. אני לא מופתע מזה שיוצא סרט המשך לראשון – הסרט הקודם היה זול להפיק והרוויח סכום יפה מאוד של כסף, יש מספייק הייפ והערצה (משום מה) לספרים, זה יהיה לא הגיוני לא לסחוט כל טיפה של כסף שאפשר מהמותג הזה כל עוד הוא רלוונטי.


יש לי וידוי: שילמתי מחיר מלא והלכתי לראות את הסרט. מההתחלה עד הסוף. ולא, לא עשיתי את זה כי ציפיתי לסרט טוב, להפך. הגעתי לאולם במצב לא פיכח וקיוויתי לצחוק על הסרט מההתחלה עד הסוף. זה מה שקרה עם אוכלוסיה גדולה של מי שקרא את הספרים, אז ציפיתי לחוויה דומה.

אבל שום כמות אלכוהול בדם לא עזרה לפגמים של הסרט להסתתר (ושל הספר, אבל עוד נגיע לזה). צריך להמציא מילה חדשה לסוג החוויה שעוברים כשרואים את הסרט הזה.

לפני שאני אדבר על רמת הסרט, קודם כל תקציר מהיר של העלילה (אם אפשר לקרוא לזה עלילה):אישה עם אישיות כל כך גנרית שאני בקושי זוכר איך קוראים לה (מזל שיש את ויקיפדיה כדי להזכיר לי שקוראים לה “אנה סטיל”), מראיינת מולטי מיליונר בשם גריי. למה הוא מיליונר? איזה סוג חברה הוא מנהל? לא מגלים לאורך כל הסרט, הוא פשוט עשיר.
גריי מתחיל לחשוק בבחורה (כנראה הוא ממש אוהב בחורות ללא אישיות) אבל הוא רוצה שהיא תחתום על חוזה שבו היא מסכימה שהוא יהיה אלים בסקס (כלומר, S&M).לא שזה משנה יותר מדי, כי במהלך הסרט הם שוכבים כמה פעמים אז מה העניין.

ועכשיו לשאלת השאלות, למה העלילה של הסרט כל כך... כל כך... נוראית?
ובכן:
כמו כל סיפור אהבה טוב, או אפילו כל סיפור טוב, הדבר הכי חשוב הוא 2 דמויות הנאהבים. הן לא חייבות להיות מקוריות, אבל בלי דמויות שאתה, הצופה יכול להזדהות איתן, להרגיש את הכאב שלהן ולשמוח איתן, כל השאר לא חשוב. 

הגבר במערכת יחסים הזאת, גריי שאין לו 50 גוונים בכלל, הוא פשוט עוד חתיך ועשיר. אין לי בעיה שיהיו גברים חתיכים בסרטים, אבל מה הוא עוד חוץ מזה? הוא מנהל חברה ובכל הסרט כולו רואים אותו רק פעם אחת עושה משהו שדומה לניהול, וגם זה לכמה שניות. בשאר הזמן רואים אותו מתעמל, קורא חוזים, טס במטוסו הפרטי, נכנס לחנות כל בו (מבלי שהעיתונות תסקור מדוע הוא שם אגב) ועושה דברים שגורמים לצופה לתהות כמה זמן פנוי יש לו בתור מנכ"ל? בוא נודה על האמת, הוא לא מסתורי כדי להוסיף לסקס אפיל שלו, הוא מסתורי כי הוא לא כתוב בצורה טובה.

ברור לי למה אין לאנה סטיל אישיות מגובשת. היא נועדה להיות כלי ריק שכל צופה (אישה) תוכל לדמות את עצמה במקומה בקלות. הרי מי לא הייתה רוצה שגבר חתיך ועשיר ירצה אותה?
וזו בדיוק הבעיה!

היא לא רוצה אותו כי יש לו איזו גחמה מוזרה שרק היא מבינה, או בגלל שיש להם כימיה נהדרת – היא רוצה אותו כי הוא עשיר. הוא קונה לה במהלך הסרט לא רק מחשב אל גם מכונית. לא בגלל שהיא חשובה לו יותר מכל והוא היה צריך לעבור צרות רבות שהיא תקבל את מבוקשה, אלא כי בשבילו זה כסף קטן.

אני חשבתי שב-2015 נשים נמשכות לגברים מסיבות מעבר למחשבה השטחית של "הוא יקנה לי תכשיטים".
אפילו מוקד המשיכה המרכזי של הסרט,  החלקים הסקסיים... הם לא סקסיים. קשה לתאר את זה מבלי לראות את זה בעצמך, אבל תסמכו עליי: באוסטין פווארס הסצנות יותר סקסיות. וזו פארודיה. עם מייק מייארס.

המשחק בסרט לא רע. לא מדהים, כי בכל זאת אין הרבה מה לעשות עם תסריט כזה, אבל בהינתן למה שהיה, השחקנים עשו עבודה טובה.  שיר הנושא Love me llike you do הוא שיר שאני באופן כנה אוהב לשמוע.
אבל כל שאר הדברים בסרט הזה גורמים לי להתכווץ מזעם. לא משנה כמה רציתי ליהנות מהסרט לא הצלחתי.

ועכשיו יהיו לו עוד 2 המשכים. הידד.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

8 סרטים מומלצים שיהיה פשע לפספס ב 2024 חלק א

10 סדרות פעולה מומלצות שאתם חייבים להכיר

סרטים מומלצים 🎦 : 15 סרטי קולנוע חדשים שיהיה פשע לפספס ב 2023 חלק א