ביקורת בית הקלפים עונה 4 - פוליטיקה וליכלוך

זאת כבר העונה הרביעית שלנו עם בית הקלפים ( House of Cards ). הסדרה שעל פני השטח התאפיינה באלמנטים לא ממש מושכים לפחות לא אותנו (דרמה פוליטית), ועדיין היא הצליחה למשוך אותנו פנימה ולגרום לנו להתמכר.

נטפליקס לא מרבה לפספס ובית הקלפים היא אחת הסדרות המרשימות שיש כיום בטלוויזיה האמריקאית. אם זה מבחינת הכתיבה היוצאת מהכלל ואם זה המשחק הגובל בשלמות של צמד כוכבי הסדרה: קווין ספייסי (פרנק אנדרווד) ורובין רייט (קלייר אנדרווד).

העונה הנוכחית (הרביעית במספר) של בית הקלפים המשיכה בדיוק מאותו המקום בו עזבנו את הזוג אנדרווד בעונה השלישית של הסדרה. עזבנו את הצמד המלכותי פרנסיס וקלייר באמצע של אחד העימותים הקשים אותו הזוג חווה מאז תחילת שיתוף הפעולה בין השניים. הפרקים הראשונים של העונה תיארו לנו את ההתכתשות האינטנסיבית בין השניים כשכל אחד ניסה להוכיח לשני שידו על העליונה. עד שבסופו של דבר הזוג הבין שהם חייבים לזנוח את חילוקי הדעות הפרטיות שלהם על מנת להתקדם קדימה אל המטרה אותה הם הציבו לעצמם לפני שנים. ובדרך למחוץ את יריביהם כמו שהם עשו כל כך טוב בשלושת העונות הקודמות של הסדרה. 

פרנק אנדרווד
Credit - Andrew Hunt

בית הקלפים בעונתה הרביעית מציגה את בני הזוג אנדרווד שממשיכים במלחמתם לשמר על מעמדם הרם כזוג השולט במדינה החזקה בעולם. הם ממשיכים לרמוס את כל אויביהם הישנים כמו גם אויביהם החדשים (וויל קונוואי). כל מי שעומד בדרכם של הזוג אנדרווד לא בטוח. אם זה מבחינת הקריירה הפוליטית שלו ואם זה לא עובד, אותו אינדיבידואל מבין שגם חייו עלולים להיות בסכנה אם הוא לא יתיישר עם התוכנית של הזוג המלכותי. כמו שבעונה שעברה הסדרה הסתמכה על המשבר עם הממשל הרוסי מהמציאות היומיומית שלנו גם העונה הסדרה מביטה אל העולם האמיתי ומציגה בפנינו את המשבר מגזרת המזרח התיכון והח'ליפת של אייקו (דעא"ש). בניגוד לעונה השלישית בה הנשיא הרוסי קיבל המון זמן מסך העונה המשבר מול אייקו הוא סוג של הסחת דעת משנית עבור העלילה הראשית ונמצאת שם רק כדי לקשר את העונה למציאות היומיומית שלנו.

העונה הרביעית של בית הקלפים לא מצליחה לרגש כמו צמד העונות הראשונות של הסדרה. מבחינת קצב היא מציגה לנו עונה שדומה הרבה יותר לעונה השלישית של הסדרה. הרבה אנשים התאכזבו מהעונה השלישית בזמנו כשטענו שהיא משמימה ולוקה ביצירת עניין, אותם אנשים יטענו את אותן הטענות גם כאן בעונה 4. אבל מי שיעצור לרגע ויעכל את מה שהוא יראה על המסך, הוא יבין שבית הקלפים לא צריכה להיות קצבית כדי להרשים. עונה 4 של בית הקלפים עדיין מציגה איכויות אותן אנחנו לא רואים בשום מקום אחר על המסך הקטן. כמו שכבר ציינו הכתיבה של הסדרה היא אחת מהמרשימות שיש כיום,  הכול מחושב עד הפרט הקטן ביותר והצופה כמעט ואף פעם לא יודע מאיפה פרנק וקלייר יתנו את הנוקאאוט ליריביהם ההמומים. מהלך שיקדם את הזוג אנדרווד שלב נוסף אל המטרה הנכספת. הדיאלוגים בין הדמויות והקריצה אל הצופה של אנדרווד מידי פרק משתפת את הצופה וגורמת לו להיות חלק מהפמליה של האיש הכול יכול. 

לא הכול היה מושלם בעונה הנוכחית של בית הקלפים. באמצע העונה בזמן שגיבורינו יצא מהמשחק והיה מושבת, הסדרה לא הצליחה להתרומם ולעורר עניין. למרות ביקורם המפתיע של כמה דמויות מפתח ששיחקו תפקיד חשוב מאוד בעונות הראשונות נראה שההזיות של גיבורינו לא הצליחו להביא לתוצאה הרצויה ובמקום זאת בלבלו את הצופה. קלייר נשארה לבד במערכה ולמרות מאמציה האינטנסיביים לא הצליחה לבדר. זה נראה מוזר אבל כשגיבורינו (קלייר ופרנסיס) מופרדים ומנהלים את עלילות המשנה באופן אינדיבידואלי זה עובד הרבה פחות טוב מאשר כשהם נמצאים בתוך העניינים כצוות שמשלים אחד את השני.

בסופו של יום בית הקלפים היא דרמה פוליטית שלא לוקחת שבויים. היא מציגה בפנינו את כל הלכלוך שקיים בעולם הפוליטי כמו שהוא, בלי שום פילטר. היא מראה בפנינו את השחקנים המשמעותיים ושאיפותיהם. כל מה שנראה חשוב לעדר הוא חסר כל משמעות עבור מנהיגיו. בית הקלפים מציגה את זה באופן הכי בוטה שאפשר. הסדרה היא מראה לפוליטיקה ולמנהיגינו, זוהי לא רק סדרת בידור להמונים אלה הזדמנות להתפכחות עבור כל מי שבולע את כל השקרים שהממשל מוכר לאזרחיו.