ביקורת לעונתה הראשונה של סדרת ג'סיקה ג'ונס

ג'סיקה ג'ונס - כרוניקה של מזוכיזם

אחרי כל הרעש והצלצולים שיצא מכיוונם של חובבי הקומיקס גם אנחנו התפננו וצפינו בעונתה הראשונה של ג'סיקה ג'ונס. לקח לנו יותר זמן מאשר לאחרים כי גילינו פנינה הרבה יותר איכותית בדרך והיא סדרת האיש במצודה הרמה ששוחררה באותו הזמן ע"י אמזון. אנחנו בניגוד לרוב זרם המיינסטרים קיבלנו חוויה טיפה שונה מסדרת הקומיקס השנייה של נטפליקס. יש שיגידו שג'סיקה ג'ונס כמו קודמתה באותה הרשת (דרדוויל) הם סדרות מופת. אנחנו ננסה להפריך את הטענה כי אנחנו פשוט מתקשים להכניס את לג'סיקה ג'ונס לקטגוריה היוקרתית.

נתחיל מזה שהשחקנית שנבחרה לגלם את הדמות הראשית קריסטן ריטר, היא לא הג'סיקה ג'ונס שציפינו לראות. השחקנית נראתה כקטנה ושברירית, אז נכון שזה לא אמור היה להפריע עם הקונספט בגלל כוחותיה המיוחדים. בכל זאת בעימותים שלה מול חברה שגדולים ממנה פי שתיים זה נראה דיי לא אמין ומלאכותי (לוק קייג' במיוחד). מה שהרבה יותר מצחיק היא שהגרסה הצעירה של ג'סיקה (זאת שמוצגת בפלאשבקים) נראית כבחורה הרבה יותר מסיבית מהגרסה של ריטר (היא ילדה בת 15). ג'סיקה ג'ונס התחילה בקצב מאוד איטי והרגישה בשלושת הפרקים הראשונים כסדרה שלא מתקדמת לשום מקום מעניין. 
הקצב והעניין של הסדרה השתפרו רבות ככל שעלילת שאר הפרקים נחשפה בעינינו. ועדיין היו המון סצנות מתות ודמויות משנה אומללות וממש לא מעניינות שלא תרמו דבר לסדרה פרט לעובדה שחשפו בפנינו את חייהם האומללים. העלילה הראשית שהנחתה את מרבית פרקי הסדרה הייתה הקרב שג'סיקה ג'ונס ניסתה לנהל מול כל העולם על חפותה של הופ. כמו שכל קו העלילה תואר בסדרה הייתם צריכים להיות דיי אטומים על מנת לפספס שכל העניין הוא בזבוז זמן מוחלט. סיכוייה של הופ לצאת מהסיפור הזה עם ידה על העליונה שאפו לאפס עגול. 

כשעל הדרך היה ניתן להציל כל כך הרבה בני אדם אם רק גיבורת הסדרה הייתה עושה פלאש פורוורד קדימה כדי להבין את מה שוויל סימפסון ניסה לטמטם לה במשך מחצית מהעונה. הדבר החיובי מחוסר החלטיותה של ג'סיקה בעניין קילגרייב היא שנחשפנו עומק אחר של נבל הסדרה (כי אם לא, היה אפשר לסגור את הבאסטה אחרי חטיפתו הראשונה של קילגרייב). באמצע העונה התחלנו לחוות שינוי בהצגת דמותו של קילגרייב: פתאום הוא לא היה כל כך נורא, והוא לא ממש היה אשם במה שקרה לו, והוא אפילו הציל כמה אנשים וחשבנו שהנה בא השינוי המיוחל אותו לא ציפינו מהסדרה. אבל אז ברגע אחד הכול התפוצץ וקילגרייב העביר הילוך חזר למקורות ונהיה הרבה יותר גרוע.

בסדרה הנוכחית כמו ברוב הטלוויזיה האמריקאית בשנים האחרונות משום מה החליטו לדחוף לסדרה בכוח אלמנטים הומוסקסואלים. דמותה של קארי אן מוס - ג'רי הוגארת לפתע הפכה מדמות גברית (כמו שהיא בקומיקס) לדמות נשית (בסדרה של נטפליקס). ואתם יודעים מה, זה היה יכול להיות גיוון נחמד אלמלא הסיבה לשינוי מינה של הדמות. 
הכותבים רצו להציג לנו משולש אוהבים בין 3 לסביות כאשר ג'רי מנסה לעזוב את האישה הראשונה כדי להתחתן עם האישה החדשה. אבל מישהו חשב שזה לא מספיק ולקראת סופה של הסדרה הציג לנו זוג הומואים עליהם קילגרייב השתלט על מנת להגביר את טווח כוחותיו. סיפור המקור של ג'סיקה ג'ונס כולל מערכת יחסים בין גזעית עם לוק קייג' משהו שגם כך יוצר אווירה טעונה אבל מפיקיה חשבו שחומר המקור של הקומיקס לא מספיק והם היו חייבים לאתגר את הצופים עם משהו שממש לא היה הכרחי. מה לא עושים כדי להכתיב מדיניות ולנסות לחנך את הצופה לעולם החדש.

אם נסכם את מה שראינו מג'סיקה ג'ונס אפשר להגיד שהיא סדרה טובה אבל היא לא אותה יצירת מופת עליה רוב האנשים מדברים. לפי דעתנו כדי שסדרה תתויג כסדרת מופת אסור שיהיה בה רגע דל (או לפחות שהם יהיו מינימאליים ולא יורגשו), אי אפשר להגיד את זה על ג'סיקה ג'ונס. ההתחלה האיטית הניסיונות העקרים להפוך את הנבל לגיבור ובחזרה לנבל, כמו גם הישורת האחרונה שהייתה מרתקת ברובה אבל כללה ירידות מתח ארוכות ומיותרות. הכול על מנת לדחוף את רוסריו דאוסון לסדרה כדי ליצור את הקשר עם דרדוויל (והאמת הסצנות של דאוסון היו יכולות להצטמצם הרבה יותר ועדיין לפגוע במטרה בלי למרוח את דמותה של דאוסון על פני פרק שלם). ג'סיקה ג'ונס הייתה מתוחכמת יתר על המידה, בזמן שרוב הצופים נהנו מהמשחקים הפסיכולוגים כמו גם ההערכה כלפי הסדרה על העלאת המודעות לנושא האונס והמוות, הסדרה אופיינה כקודרת מידי. סדרות קומיקס אמורות להיות כייפיות, הן יכולות להיות אפלות וכייפיות אבל במקרה של ג'סיקה ג'ונס זאת הייתה תצוגת סבל של מרבית הדמויות, משהו שלא תמיד כייף לצפייה. הסדרה ניסתה להציג את סדרת גיבורי-על כמה שיותר קרוב למציאות היומיומית של כולנו ורוב הזמן זה עבד. אבל ההתעסקות בכאבם של מרבית דמויות המשנה (הלא חשובות) והניסיון העיקש לא לצוד את הנבל מצד הגיבורה פגע בהתקדמות העלילה ויצר הרגשה של מריחה מיותרת של העונה. רוב השאלות שעלו במהלך העונה נענו, וקיבלנו טעימה מחלק מהדמויות על עתידם בעונה הבאה (טריש ומלקולם). השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא מה עלה בגורלו של סימפסון? ואנחנו יכולים רק לנחש מה יהיה תפקידו בהמשך הדרך (מישהו אמר ניוק).

אז מה אנחנו לוקחים מעונתה הראשונה של ג'סיקה ג'ונס? כבר ידענו שנטפליקס יודעים ליצור תכנים ברמה אחרת שמבדילה אותם מהמיינסטרים הגנרי. זה עבד להם עם דרדוויל וקצת פחות טוב עם ג'סיקה ג'ונס. עדיין יש לנו את העונה השנייה של דרדוויל שם נראה את אלקטרה והמעניש (2016). סדרת לוק קייג' נמצאת מעבר לפינה (שמשום מה לא עשה עלינו רושם בסדרה הנוכחית וצינן את התלהבותנו לקראת סדרת הסולו שלו, שאמורה להגיע ב 2016). הסדרה הרביעית של נטפליקס אותה אנו אמורים לקבל היא איירון פיסט, מבחינתנו היא הסדרה המסקרנת ביותר. לצערנו נכון להיום איירון פיסט נתקלת בקשיי הפקה ולא ידוע מה יעלה בגורלה בהמשך הדרך.